על מעמדו של הרכב החכם בעולם החדש

מאת: רוני זהבי

העיסוק בדמותה של העיר החכמה על כלל המרכיביה ובעיקר בהקשרי התחבורה החכמה כמוהו כקריאה של ספר מדע בדיוני מרתק שאנו חלק ממנו. המחשבה שהנה אנו מצוים על סיפה של מציאות חדשה שתשפיע על כל היבט של חיינו מרגשת ומסעירה. אילוצים טכנולוגיים כבר אינם מהווים מכשול, שהרי בעולם של מחשבים ורשתות הכל אפשרי (כמעט) בשונה מהעולם העתיק שבו נדרשנו עדיין למוצרים מבוססי מתכת פלסטיק ועור, לתהליכי ייצור מייגעים עתירי הנדסה תכנון וייצוב. האמנם?

אין זה פלא שמבין כל מרכיבי רקמת חיינו, דווקא הרכב החכם תופש נתח כה חשוב מהעיסוק בהדמיית העתיד. הסיבה לכך נעוצה במספר היבטים: ראשית, מעמדו של הרכב בחיינו. בעוד שלחלקנו משמש הרכב לטובת נוחות הניוד העצמאית בלבד וממילא אין לו כל משמעות שהיא מעבר לכך, לחלק האחר הוא משמש בסביבת החיים הקרובה כיישות חיה כמעט. משהו שמשמש לשיקוף מעמד חברתי, נושא לשיחה בין חברים, שלא לדבר על מושא לטיפוח וטיפול. מקומו של הרכב במציאות החדשה נגזר משתי תפישות אלה במדויק. בעבור אלה שמחפשים פתרונות ניוד נוחים יהיה הרכב החכם לא יותר מאשר "מעלית" במרחב התלת ממדי. הקריאה תבוצע בעזרת מכשיר דמוי טלפון סלולרי, ושירות הניוד יהיה מושלם (ומשולם) אל עבר היעד המבוקש בנוחות וביעילות מירבית. בעבור אלה ש"מגדלים" את רכבם כחיית מחמד, ישודרג הרכב למעמד של "עוזר אישי". בהכירו את כלל מרכיבי שגרת היום של אדוניו או גבירתו, את העדפותיהם האישיות (הגלויות והנסתרות) ואת מפת האילוצים העכשוויים והצפויים בדרכים – ישמח הרכב לייעץ, להזכיר לתאם ולעדכן ברציפות ובנעימות, והכל תוך כדי תנועה אוטונומית חלקה בין היעדים.

שנית, מיקומו של הרכב כמגשר בין טכנולוגיות העבר לזו העתידית, שהרי למרות כל החידושים, לא נוותר על דרישותינו הבסיסיות ביותר כמו בטיחות, אמינות, תנאי נסיעה נוחים ועלות נסיעה סבירה. כל אלה מעוגנים עמוק בטכנולוגיית הרכב המסורתית שהתפתחה במאה ועשרים השנים האחרונות, ומובלת עדיין בגאון על ידי תעשיות הרכב הגדולות והמוכרות באירופה, בארה"ב ובמזרח הרחוק. גם השאלה שעלתה לרגע על בימות הדיון העולמיות: מי יהיו השחקנים המובילים בייצור הרכבים העתידיים: יצרני הרכב שישלבו טכנולוגיות IT חדשות במוצרי הדגל שלהן, או שמא חברות התוכנה כמו גוגל ואפל שישלבו מנוע גלגלים ותיבת הילוכים בפתרונות סייבר מבוססי רשתות תקשורת. נכון להיום, נדמה שהתשובה לשאלה קשורה בדיון בהיבט הראשון. היינו את ניהול ציי התחבורה הציבורית, האוטונומית שיפעלו במתכונת ה"מעליות" יובילו חברות התוכנה והרשתות החברתיות על גבי מוצרי תנועה מיכניים שייבנו ממרכיבים מודולריים זמינים, ואילו את הרכבים האישיים שיפעלו במתכונת "עוזרים אישיים" ימשיכו לבנות התעשיות המוכרות לנו, כאשר יישומי התוכנה והרשת ישולבו בהן על בסיס עיצוב ותכנון אישי בר שינוי.

ההיבט השלישי קשור לרמת האוטונומיות של הרכבים במרחב הציבורי. בעוד ההנחה הרווחת היא של אוטונומיות מלאה של כלל הרכבים במרחב בראייה של לא פחות משניים שלושה עשורים מהיום, ההבנה בתעשייה היא שהאתגר הקשה מצוי בתקופת הביניים, תקופה שתאופיין בשילוב של רכבים אוטונומיים וידניים החיים בצוותא. אל מול מערכת רובוטית אוטונומית צפויה מתוכננת ו"שקולה", ניצב הנהג האנושי כגורם בלתי צפוי, מאלתר ונוטה לעתים לתגובתיות רגשית ולא הגיונית (במדינות חמות ולחות אף יותר ממחוזות צפוניים וקרים). יתרה מזו, בסיס הטכנולוגיה הסייברית של הרכב האוטונומי היא הקישוריות. הזרמת מידע רציף בקצבים אדירים בין כלל הפרטים השותפים לרשת במרחב. במציאות שבה כל רכב "משתף" את כל הפרטים המצויים בקרבתו והרלוונטיים למידע, כתנאי לקבלת החלטות משותפות הן ברמת הפרט והן ברמת הקבוצה, ייהוו הנהגים האנושיים גורמים "אוטיסטיים" שאינם מקושרים בשני הכיוונים: בעדכון החברים ברשת ובקבלת ההחלטות / הנחיות להמשך. את המשמעות אנו רואים דרך השקעות עצומות במערכות חישה רב ממדיות שכל יעדן הוא התרעה מוקדמת על התנהגות בלתי צפויה של רכב נהוג ידנית בזירה. בעידן האוטונומי המלא יהיו מערכות אלה כמו גם כל עקרון החישה מיותרות כמובן, כיוון שכל פרט יהיה מודע לכוונות הפרטים בסביבתו לפני קרות האירוע מעצם היותו מקושר ברשת ההוליסטית, ממש כפי שבגופנו מודע המוח לתנועת היד עוד לפני שקרתה, ולא למד עליה דרך הראייה.

ההיבט הרביעי מתייחס לדרך הניוד – קרקעי ואווירי. במציאות המוכרת לנו היום מתקיימת הפרדה מוחלטת בין ניוד קרקעי ואווירי. התפישה הרווחת במקומותינו היא ש"רכב" הינו כלי שנע במישור דו ממדי בלבד, וממילא מוגבל לנתיבים סלולים ותחומים היטב. הממד השלישי משלב גורמי סיכון ברמה גבוהה בהרבה, ולכן מחייב טכנולוגיות אחרות, תפישת הפעלה ייחודית ומקצוענות שונה – הטייס. גם הפרדה זו צפויה להיעלם, אם כי כנראה שיידרש לה עשור נוסף, בעיקר כדי לבגר טכנולוגיות של טיסה אוטונומית במרחב האורבאני הצפוף תוך שמירה על רמת אמינות טכנית וביצועית גבוהות כנגזר ממחיר הטעות – נפילה והתרסקות. כבר היום מתקיימים צוותי חשיבה משותפים ליצרניות רכב ומטוסים לגיבוש תפישת ניוד היברידית. בבסיס התפישה החדשה תהיה הפרדה בין תא הנוסעים והמרכב המנייד – קרקעי או אווירי ומן הסתם גם ימי. המעבר ביניהם יהיה חלק ושקוף לנוסעים שיהנו ממרחב שקט ופונקציונאלי, בעוד המרכבים השונים מבצעים "העברת מקל" (Pass the baton) ביניהם בהתאם לתווך ולידע המבוקש. 

ההיבט החמישי – הגנת סייבר. כמו בתחומים האחרים הקשורים במציאות האוטונומית–מקושרת המתהווה סביבנו, גם בהקשר התחבורה החכמה יש לשיקולי אבטחת הסייבר משקל קריטי בשני ממדים: בטחון/בטיחות ואמון. מערכות התחבורה מתאפיינות בפוטנציאל סיכון חיים גבוה מעצם הגדרתן, אם כתוצאה מצפיפות במרחב האורבאני הדו-ממדי, ואם כתוצאה מנפילה והתרסקות בממד האנכי. שנים רבות של השקעה באמינות טכנולוגית מחד והכשרה אנושית מאידך הביאו את אחוז התאונות לרמה נמוכה מאוד וברת קיימא מבחינה חברתית. אפילו חריגה התנהגותית ואפילו קיצונית של פרטים, מוגבלת לאירועים בודדים שחמורים ככל שיהיו אין בהם זליגה לאירועים נוספים. תכונה זו של המציאות יכולה להשתנות דרמטית בעת התקפת סייבר על המערך הרשתי המלא. למשל השתלטות עויינת סייברית על המרחב עד כדי גרימת התנהגות "לא רציונאלית" של מאות רכבים אוטונומיים – יכולה להביא לאסון בקנה מידה של אסון טבע אזורי. אלא שמעבר לפגיעה האנושה בחיי אנוש, ניתן להניח שבשונה מאסון טבע, יוביל אירוע כזה לאבדן האמון של החברה בפתרונות החכמים בכלל, ומכאן קצרה הדרך למשבר אדם – מכונה שקשה לצפותו. הדרך להתמודד עם הסכנה הזו היא להניח את היתכנותה בשלבי התכנון המוקדמים, לשלב פתרונות עם מעגלי יתירות בלתי תלויים בשלבי המצרה, ובמקביל להקים אזורי בחינה בעלי מאפיינים אותנטיים של המציאות ההוליסטית, בהם ניתן יהיה לבדוק את החסינות של המערכים המלאים למגוון תקיפות באופן רציף ושוטף. מרכז מוביל עולמי כזה הולך ומוקם בימים אלה בבאר שבע בהובלה של סייברספארק, האוניברסיטה, העירייה והממשלה והוא יממש חזון של 'מגרש משחקים' מוטורי בסביבת עיר חכמה, וישמש למחקר אקדמי, מרכז חדשנות, מרכז לבחינה ורישוי בתחומי הסייבר, ומרכז בחינה והגדרת תקנים לתחבורה חכמה.

המרכז יפעל בתפיסת מעבדה חיה (Living lab) במתווה של עיר חכמה על כל המאפיינים הקשורים במערכי התחבורה העתידית, כגון תחבורה ציבורית, תחבורה פרטית, כלי ניוד אישיים, בסביבה המדמה מציאות מורכבת ויאפשר לבצע בדיקות של טכנולוגיות מתקדמות, בחינת ממשקים של אדם – מכונה – סביבה, בחינת פתרונות תחבורתיים במציאות הרשתית העתידית וכן בחינות תפקוד ועמידות של מערכות תוכנה וחומרה מול איומי סייבר.